על בזבוז לאור היום

איך מצליחה ממשלה המורכבת משרים וחברי כנסת שנבחרו באופן דמוקרטי על ידי הציבור לשמור על חזות אמינה ולתת תחושה של הגינות ונאמנות למילים שפוזרו על הבוחר בכמויות מסחריות בתקופת הבחירות. כיצד מצליחים אותם נבחרי ציבור לא לשכוח את הבטחותיהם אותם פיזרו כאשר היו צמאים לקולות. כיצד הם לא חוטפים מחלת שכחה או לוקים במה שמכונה שגעת הרכישות והבזבוז ברגע שהם מתיישבים על הכסא המתנדנד עשוי העור שבכנסת ואיך אפשר באמת להימנע מלרכוש דברים מיותרים אל לעסוק בפיקוח על הקמת בריכות שחיה הביתיות החדשות לאור המשכורת השמנה.

אין באמת דרך לוודא זאת באופן עקבי. אין איך לענות על כל השאלות האלו מבלי לחטוף מפח נפש של ממש. הרי כולנו יודעים שלא הקמת בריכות שחיה זו בעייתם הגדולה של אותם אוחזי משרות, הקמת בריכות שחיה זו צרה קטנה מאד, הגדולה היא הפזרנות שמטפטפת את השקלים מידיהם לאורך כל הדרך בקטנות, אלו הטיסות במחלקה ראשונה השכם וערב גם כאשר הדבר לא מאד הכרחי, אלו הפמליות המכובדות שמלוות אותם אל כל נסיעה שכזו, השהייה במלונות פאר והכיבודים והפינוקים המתלווים לנסיעה גם הם מסתכמים בלא מעט כסף.

שמם של חברי הכנסת והשרים יצא לשמצה במגזר הזה מכיוון שהדברים זולגים החוצה בדרך פלא, תמיד. בין אם באמצעות עובד משרד, או דוח כספי, חבר כנסת אחר או עיתונאי, בסופו של יום ובסופה של כל שנה תקציבית עורכים בדק בית ומגלים מי שכר שלושה יועצי תקשורת ולא אחד, מי השכיר ציוד הגברה, במות הרמה וציוד קולנועי רק כדי לתעד את עצמו נואם באיזה יישוב ספר, מי חמד לעצמו ריהוט חדש למשרד ומי פיזר לפעיליו הנפלאים מכשירי אייפדים המילה האחרונה ואחר כך נפתחת חקירה שלמה אודות הביזבוזים במקרה והיה מדובר באזרח רגיל הוא היה נאלץ לרכוש בשירותיו של עורך דין מסחרי די לצאת זכאי מצרה שכזו.

לא ברור מדוע חברי הכנסת זקוקים ליותר מיועץ אחד או לזווית המיוחדת של הצלם על במות הרמה, הרי תפקידם בסופו של יום הוא להביא תוצאות במגזר הציבורי, כלכלי, חברתי לא? מדוע הם עסוקים בלחלק מתנות אתם שואלים וגם אנחנו, התשובה הישראלית היא חוצפה, התשובה העולמית, כי הם יכולים.

אם נתנו לי תקציב פתוח לעשות בו ככל העולה על רוחי האם אני אעמוד מנגד ואחסוך קצת למדינה, וודאי שלא, אם נתנו לי הזדמנות לבצע סיבוב פרסה ולקפוץ ללונדון או פריז אחרי וועדה ברומא לא אקפוץ, וודאי שכן, האם מעניין אותי שזהו ניהול לא תקין בשלטון דמוקרטי המבוסס על אמון הציבור בנבחריו, וודאי שלא.

במידה והיינו עם אחר או אנשים אחרים היינו ומרימים קול צעקה אך זה מורכב מזה, כי רובנו לא מהסוג המתקומם ועד שאנחנו לא מרגישים עוול אמיתי קשה לנו למחות, ובינתיים מתחת לאפנו ממש מתבזבזים כספי המיסים עליהם אנחנו עובדים קשה מאד ומועברים לצרכים אחרים לגמרי, וחבל.